"אתה בשליחות שלך"
זה הכה בי כמו ברק, לא ציפיתי ממנו למשפט כזה.
שנינו מכירים רק חודש, יושבים ביחד בחדר קטן
הוא קבוע ואני לפרויקט זמני.
היום היה מן יום שכזה שלא היה ראש לעבוד
לא סתם..
הוא בשנות העשרים לחייו חולה בשיתוק מוחין, מבריק, חרוץ
ועם רצון תמידי לעשות.
ביום שכזה בא לך יותר לדבר מלעבוד.
"בילדותי הילדים בבית הספר היו צוחקים עליי ומתעללים בי"
כעס וחמלה בו זמנית השתלטו עליי.
"זה השפיע עליי בבגרותי, קשה היה למצוא עבודה, הדימוי העצמי
היה נמוך, הרגשתי אפס. בלי חשק ואנרגיה לחיים"
באותו הרגע נפל לי האסימון, הבנתי שאלוהים נמצא בפרטים
הקטנים אם רק נשים לב לכך.
הפרוג'קטור שקיבלתי היום חשף את השליחות שלי.
5 קילומטר של מחשבות, להבין, לעכל ולתת לדברים לחלחל
שום דבר לא קורה סתם, ולא במקרה ישבתי איתו במשרד.
קול קטן אומר: "אלו הם ילדי אלוהים, הם שווים בין כולם"
והבנה עמוקה מתחילה לצוף שהמטרה שלי היא
לבנות עסקים מבוססי שליחות שעובדיה העיקריים
הם אותם ילדי אלוהים היקרים.
אפשר להתחיל עם העסק הקיים, להציב מטרה
גדולה ומרגשת שתאפשר גיוס של צוות מיוחד שכזה
שלא ישבו בבית ויזדקקו לרחמים, שיהיו שווים בני שווים
מבחינת שכר, נחיצות והערכה.
לקום בכל בוקר, להגיע לעבודה ולראות אותו מחייך
יראה מיום ראשון אחרת.
להבין את המשמעות העמוקה שלשם כך הגעת לעולם
להוות צינור מקשר היא הרגשה שאין שניה לה.
אני יודע מה אני רוצה לעשות.
כמו שהוא אמר לי היום:
"אתה בשליחות שלך"
