30 שנה לך תזכור…
מפגש חברים, אז היינו ילדי חוץ תמימים בקיבוץ נירים.
שורדים אמיתיים עם הורים מאמצים.
היא אומרת לי: "אני זוכרת אותך כאחד שהביא את המוזיקה הטובה לקבוצה".
מה? איזו מוזיקה? אני שואל.
גאנס אן רוזס, וויט ליאון, בון ג'ובי.
היא התחילה לשיר בדיוק מפתיע חלק מהשירים.
אז הייתי קצת פרוע ללא גבולות כמו הבז שמקועקע על כתפי ובא לבקר
אותי מדי פעם על חלוני, כנראה להזכיר לי את הילד שבי.
אז ילדים, היום קצת יותר מבוגרים.
מאז רובם היו במסלול ההכשרה של החיים- מסע הכאפות:
סרטן, התקף לב, איבוד זוג הורים בפרק זמן קצר ועד אונס.
(הסדר נכתב באופן אקראי לחלוטין)
לראות חלק שגילו את האלוהים בתוכם וחלק שעדיין שואלים שאלות.
החיים יפים.
החיים מסריחים.
כל אחד רואה את המציאות בצורה אחרת – הכל זה עניין של השקפה
והשאלה היא עם איזו עובדה הכי נעים לחיות.
להבין שאין טוב בלי רע כמו שאין רע בלי טוב ושבעצם הפרשנות שונה
מאחד לשני.
מי שלא ישתנה כחלק מהטבע ויגלה את עצמו מחדש עלול למצוא עצמו נלחם עד תשישות מול אויביו – הפנימיים.
